היחס בין צוואה להסכם 

עז'6270/01, משיח תמר נ' לאה הדס

השופטת ו' פלאוט

עו"ד א' גדעון לתובע; עו"ד י' חובב לנתבעים 1, 2

26.11.2003

העובדות:
התובעת (תמר) והנתבעות מס' 1 (לאה) ו- 3 (שושנה) הינן אחיות ובנותיה של אסתר כימיאגרוב שנפטרה בשנת 1984 (להלן: המנוחה). נכסי העיזבון כוללים בית וחשבון "תמר" בבנק דיסקונט. המנוחה ערכה בחייה שתי צוואות ביחס לנכסי העיזבון. בראשונה משנת 1980 ציוותה את כל רכושה בחלקים שווים לשלוש בנותיה. בשנייה משנת 1983 ציוותה את כל רכושה ללאה. בעת זו התגוררה בביתם של לאה ובעלה. בשנת 1985 לאחר פטירת המנוחה, נערך הסכם בין האחיות שקבע כי הכספים בחשבון "תמר" מגיעים ללאה ואליהו; הבעלות בדירה תהיה של תמר בלבד. אז חזרה בה שושנה מהסכמתה להסכם. זוהי תביעה לאכיפת ההסכם משנת 85' ולמתן צו לקיום הצוואה הראשונה בשינויים ע"פ ההסכם משנת 85'. ביהמ"ש נתן צו לקיום הצוואה הראשונה.

החלטה:
א. הצוואה השנייה נערכה בפני נוטריון, משכך מדובר ב"צוואה בפני רשות" לפי סעיף 22(ז) לחוק הירושה. תקנה 4 לחוק הנוטריונים מחייבת את הנוטריון המבקש, לערוך צוואה, אישור על עשיית פעולה בפניו, לברר את כשרותו המשפטית של הניצב בפניו לעשות את הפעולה הן מבחינת גילו והן מבחינת חופש הרצון שלו והבנתו המלאה את משמעות הפעולה.
ב. תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים מורה כי במקרה בו נדרש נוטריון לעשות צוואה לאדם המאושפז בבי"ח או מרותק למיטתו - מוטלת החובה להצטייד מבעוד מועד בתעודה רפואית, לפי טופס שבתוספת הראשונה, עדכנית ונכונה ליום הצוואה, בדבר מצבו של המצווה. התעודה תצורף לעותק האישור שישמר בידי הנוטריון. בהעדר תעודה כזו בעת עשיית הצוואה נפגמת הצוואה, כצוואה בפני רשות.
ג. לא נדרש, לא בחוק ולא בתקנות, כי עורך התעודה הרפואית יהיה רופא מומחה דווקא. לכן העובדה כי עורך התעודה היה רופא המשפחה - אינה מהווה פגם בהליכי עשיית הצוואה השנייה.
ד. העובדה שלא צוין בתעודה הרפואית שהמנוחה סובלת מסרטן עור אינה רלבנטית, משום שאישור רפואי נדרש רק מקום שהמצווה חולה במחלה המחייבת אשפוז או ריתוק למטה, במקרה זה לא סרטן העור היה הסיבה לכך שהמנוחה הייתה מרותקת למיטתה.
ה. לפי סעיף 22(ג) לחוק הירושה, יש חובה לקרוא למנוחה את הצוואה בלשון שהיא מבינה. במקרה זה הוכח כי המנוחה אינה שולטת בשפה העברית ולכן הקראת הצוואה בעברית אינה ממלאת אחר דרישה זו. לפיכך קמה החובה לתרגם את הצוואה ללשון שהייתה מובנת למצווה, וכן החובה לרשום על פני הצוואה עובדת תרגום הצוואה ללשון המובנת למצווה. חובות אלו לא מולאו.
ו. סעיף 25(א) לחוק הירושה מעניק לביהמ"ש שיקול דעת באם לקיים צוואה למרות שנפל פגם בהליכים. אולם תנאי מוקדם לכך הוא העדר ספק מצד ביהמ"ש בדבר אמיתות הצוואה. העובדה שהמנוחה לא הבינה את שהיה כתוב בצוואה היא פגם מהותי היורד לשורש העניין ושולל את עצם קיומה של הצוואה השנייה כהבעת רצונה האמיתי של המצווה. דבר זה מטיל ספק בדבר אמיתות הצוואה ולכן לא ניתן לקיימה ע"י תיקון הפגם שנפל בה.
ז. ההסכם משנת 85' נחתם לאחר פטירת האם המנוחה ולפני שחולק עיזבונה. ע"פ חוק הירושה, קיימות שתי דרכים בהן יכול יורש להעביר לאחר את זכויותיו בעיזבון לאחר מות המוריש ובטרם חולק העיזבון: הראשונה, הסתלקות מזכותו בעיזבון והשנייה, עסקאות אחרות בזכות היורש (סעיף 7 לחוק). הרעיון הוא שאין ליורש זכות בנכס מסוים, אלא רק זכות ערטילאית באחוז מסוים של העיזבון.
ח. לפיכך זכויותיהן של שושנה ושל לאה בבית המנוחה, המגיעות להן ע"פ הצוואה, אינן ניתנות להעברה לפני חלוקת העיזבון ולכן הוראות ההסכם בטלות ויש לקיים את הוראות הצוואה הראשונה לבדה.

ניתן צו לקיום צוואת המנוחה משנת 1980.